למי קראת נעימה?

כשהייתי פרקליטה צעירה, הופיע מולי עו"ד דני קואל (ז"ל) בתיק מיסים ומרמה. בסיום התיק דני הרים אלי טלפון והודה לי על אופן ההתנהלות שלי בתיק ואמר עוד כמה מילים אישיות ואיחלנו אחד לשני להתראות בתיק הבא.

אני זוכרת כמה התרשמתי מהשיחה הזאת והחלטתי לאמץ את הנוהג הזה בתיקים שלי.

זכיתי בקריירה הארוכה שלי להופיע מול מיטב עורכי הדין - עשרות רבות של מקצוענים שעשו עבודה מצוינת ללקוחות שלהם ולי חיים מקצועיים קשים.

מי שמכיר אותי יודע שקיים פער גדול בין הרושם הראשוני שאני מותירה לבין שרון האמיתית.

כשצולחים את החזות החיצונית של אישה חמורת סבר המתנשאת למטר שמונים ושלושה, מגלים אדם עם חוש הומור לא אוניברסלי וקושי אמיתי לנהל סמול טוק.

במהלך השנים, בעשרות רבות של תיקים - שהתנהלו על פני כמה שנים בבית משפט - ניגשתי בסופם של התיקים אל הסניגורים בצד השני ונפרדתי במילות תודה אישיות.

אם הנסיבות לא הסתייעו באולם, הייתי מרימה טלפון, ועם התקדמות הטכנולגיה, שולחת וואטסטפ, ונפרדת מהקולגה באותו יחס אדיב שזכיתי לו עשרים שנה קודם לכן, מעו"ד דני קואל.

בשנים האחרונות כסניגורית, תהיתי אם להמשיך בנוהג. פתאום הבנתי שקל להיות אדיב כשאתה בפרקליטות והצד החזק במשוואה, ועם זאת החלטתי שכן.

השבוע הזדמן לי להיפרד מקולגה באחת הפרקליטויות שסיימנו את הניהול של תיק שנמשך כשנתיים.

מאחר שלא הזדמן לי להיפרד יפה באולם, כתבתי לו בוואטסאפ מילות תודה והערכה על העבודה הנהדרת שעשה.

אציין שהתיק הסתיים בהסדר טיעון מ-ד-ה-י-ם ללקוח שלי (וחבריי יודעים שאני אף פעם אבל אף פעם לא משתמשת במילה המעצבנת הזאת "מדהים") שאולי אספר עליו בהזדמנות אחרת. אבל זה לא העניין.

גיליתי במשך השנים, שלא משנה מי העורך דין, כמה בכיר וכמה מוצלח, אנשים מעריכים מילות הערכה אותנטיות ושמחים שהקולגה בצד השני ראה אותם ואת עבודתם.

הפרקליט כתב תודה ועוד כמה מילים.

ואני מודה, קצת השתוממתי - אני? נעימה?

נתראה בתיק הבא.