הלבנת הון ודובדבנים

פסק דין בלס הוא פסק דין מכונן בדיני הלבנת הון כי הוא פסק הדין הראשון שבית משפט העליון קבע שאפשר להלבין הון במקביל לביצוע העבירה העיקרית, ואין חשיבות שהעבירה העיקרית תתרחש לפני הלבנת ההון.

כאשר אני חושבת על פסק הדין בלס אני חושבת על דובדבנים.

בתחילת 2003 הייתי פרקליטה צעירה בתקופה עמוסה במיוחד - ניהלתי תיק הוכחות פעמיים בשבוע בבית משפט המחוזי בתל אביב, ניהלתי במקביל עוד תיק בבית משפט השלום וליוויתי חקירה סמויה ומרתקת של מלך שוק ההון ביחב"ל.

גופי פחות התלהב מהמאמץ, ובפעם הראשונה (וגם האחרונה, טפו טפו), חליתי בצורה קשה, כך שהיו צריכים להפסיק את הדיונים בתיקים למשך כמעט שלושה שבועות.

החום לא ירד ואמא שלי שלפה אותי מהדירה השכורה בתל אביב, חוששת שיש לי דלקת קרום המוח. למזלי, לא היתה לי וכעבור שבועיים וחצי התייצבתי חזרה באולמו של השופט רוזן בבית המשפט המחוזי להמשך ניהול התיק.

הנאשם הראשי ניגש אלי ושאל לשלומי ואז הוסיף: "אפשר לשאול אותך שאלה?"

הסתכלתי לעבר הסניגור שלו, עו"ד מנחם רובינשטיין, שהניד ראשו בחיוב (נאשמים מיוצגים לא אמורים לדבר ישירות עם התובע אלא רק באמצעות הסניגור שלהם).

"הבנתי שהיית מאד חולה" אמר לי הנאשם "הכנתי לך סיר גדול של מרק אבל רובינשטיין אמר לי שאסור לי לשלוח לך אותו. זה נכון?" הוא שאל.

"כן", עניתי, "זה נחשב לטובת הנאה ורובנשטיין צדק".

"ומה עם דובנדבנים? גם דובדבנים רציתי לשלוח",

"גם גובדבדנים זה טובת הנאה" אמרתי, והוא הסתכל עלי במבט של רחמים מהול בתדהמה וחזר לעבר ספסל הנאשמים.

המשכנו לנהל את התיק בחירוף נפש, הנאשם של רובנשטיין הורשע חלקית במחוזי ולאחר מכן זוכה בעליון, והתיק הפך כאמור, להלכה מכוננת על שם אחד הנאשמים האחרים, בלס.

נזכרתי במקרה אתמול, כשנסעתי לאמא של לקוחה בצפון, שביקשה שאעשה לאמה יפוי כח מתמשך.

בסוף הפגישה המרתקת, בדרכי החוצה, הגברת המבוגרת עצרה אותי - "רגע, יש לי משהו בשבילך" אמרה, לקחה אותי למטבח ונתנה לי צנצנת קונפיטורת תות עץ שהכינה באותו הבוקר, קופסה עם תותים טריים מהעץ בחוץ ושקית קטנה עם עוגיות לדרך.

"באמת לא צריך" אמרתי בעדינות.

"בטח שצריך!" היא התעקשה "באת מרחוק!"

נסעתי בכביש 6, נישנשתי את העוגיות והסתכלתי על עמק יזרעאל היפה בכל עונות השנה.