על קו ההגנה האחרון בין המנכ״ל לחקירה פלילית

זה התחיל כמו עוד יום בחייה של קצינת הציות.

לקוח עסקי, בטוחות סבירות, אפילו המלצה מאחד הבנקים.

רק סעיף אחד הציק לה בעין: "סיכון גבוה: חקירה פעילה של רשות המיסים".

הדו"ח עבר מיד למנכ"ל.

הוא הביט במסמכים המסודרים שהכינה קצינת הציות.

"אני לא בלש", אמר, "ואנחנו לא בית משפט.

כל עוד אין כתב אישום – אפשר להמשיך. את איתי?"

קצינת הציות השתהתה רגע.

"לא בטוח", אמרה. "לפי הנהלים, אתה צריך לאשר אישית.

והאמת? הייתי שוקלת להעביר את זה גם לדירקטוריון."

הוא הנהן באדישות, חתם, והמשיך הלאה לתכניות העבודה לרבעון הבא.

שבועיים אחר כך כותרת בעיתונות הכלכלית:

"רשת הלבנת הון בחברות מימון. חשדות למעורבות של בכירים"

המנכ"ל קרא את הידיעה במטוס בדרך ללונדון.

השם של הלקוח היה שם.

גם השם של החברה שלו.

מיד עם הנחיתה, בעודו מתחמק מהתור הארוך לבדיקת הדרכונים, הטלפון צלצל.

על הצג ראה את שמה של קצינת הציות.

"ראית?"

"כן", הוא ענה.

"אגב, שכחתי לעדכן אותך במשהו" הוסיף ביובש.

היא שתקה. מנחשת מה הוא הולך להגיד.

"את זוכרת שאמרת לי להעביר את זה לדירקטוריון?"

"כן."

"לא העברתי."

"למה?"

"כי הייתי בטוח שזה ייתקע במס הכנסה. את הרי מכירה את הרשויות. פול גז בניוטרל."

קצינת הציות נאנחה.

"תדברי עם עורכי הדין. אני חוזר בשני על הבוקר. תזמני אותם לפגישה אצלנו ב 10:00."

אמ:לק:

לפי החוק והפסיקה, מנכ״ל שלא מעביר לדירקטוריון מידע חיוני הקשור לסיכוני ציות, עלול להיחשב כמי שמפר את האחריות שלו כלפי החברה. אם המנכ״ל לא משתף את הדירקטוריון, או עוקף את קצין הציות ומערך הבקרות הפנימיות, הוא מסכן לא רק את החברה אלא גם את עצמו. במקרים כאלה, הוא עלול לשאת באחריות אישית – תביעות אזרחיות, סנקציות רגולטוריות, ובמקרים חמורים גם בחשיפה פלילית.

חשוב לזכור: הדירקטוריון לא יכול לפקח באמת, אם לא נותנים לו את כל המידע הרלוונטי.

רוצים לדעת מתי לא לחתום?

דברו איתנו.

---