לייצג את הכתר

"את כבר לא מייצגת את הכתר" אמרה לי גילי.

'לייצג את הכתר' זה הכינוי שלנו לפרקליטות שבה צמחנו - אני במסוי וכלכלה והיא במחלקה האזרחית.

"מה הכוונה?" שאלתי מופתעת.

בדיוק סיימתי לספר לה על לקוח שעזרתי לו לקבל כספים בארץ ממכירה פומבית באחד מבתי המכירות הפומביות הגדולים בעולם.

לאדם הרגיל שמות כמו Sotheby's ו- Christy's מעלים תמונות של אולם גדול, אנשים יפים מרימים יד ומכריז שאומר בקול מלטף:

Do I hear 20 million? 25 million? Yes the man in the back, 30 million?

לרשויות האכיפה ובעיקר הבנקים, מכירה פומבית מעלה אסוציאציה אחרת: הלבנת כספי עבירה באמצעות רכישת יצירות אמנות במחירים מופקעים.

האמת ההיסטורית היא כנראה איפשהו באמצע, אבל לבנקים הישראלים יש נסיון רב בפענוח תרגילים ושיטות להלבנת הון, ואל תבלבלו להם את המוח.

זה היה מצבו העגום של הלקוח שלי כשפנה אלי בייאוש: רצה למכור יצירות משפחתיות עתיקות במכירה פומבית בארה"ב ולקבל את התמורה לחשבון הבנק שלו בארץ.

נוכל! רמאי! עבריין!

מחלקת הציות של הבנק שבו הוא מנהל חשבון עשרות שנים, עמדה על רגליה האחוריות וסירבה לקבל את הכספים.

כאן אני נכנסתי לתמונה ואחרי מאמץ ארוך ולא פשוט, הצלחתי לשכנע את הבנק - והוא קיבל את התמורה מהמכירה הפומבית לחשבון שלו בארץ.

"אני קוראת את הפוסטים שלך והם נורא אינטלטואליים והכל אחלה, אבל הרבה יותר מעניין אותי לשמוע את הסיפורים על התיקים שלך, על ההצלחות ועל המאבקים שאת מנהלת בשבילם.

למה את לא כותבת עליהם?

למה את לא מספרת איך את מתאבדת בשביל הלקוחות שלך וכמה את יכולה לסייע להם?"

"אני פועלת בדיסקרטיות עבור הלקוחות שלי", אמרתי בצדקנות אופיינית.

"אוי, תעשי לי טובה", אמרה גילי,

"את רואה? את עדיין מייצגת את הכתר: 'אנחנו מדברים באמצעות פסקי הדין'" ציטטה לי את אפרת ברזילי המיתולוגית..

"די, זה לא עובד ככה בחוץ ותתחילי לכתוב על התיקים שלך. יש לך מספיק סיפורים והצלחות לפרנס שנים של פוסטים."

"אולי משבוע הבא" אמרתי וסיימתי את הקינוח שהיינו אמורות לחלוק.

"ותפרסמי גם תמונות שלך, ובלי סמל המדינה ברקע" עקצה, וביקשה את החשבון.

אז בפוסט הבא - סיפור על תיק ותמונה.