"כולם אשמים חוץ ממני" – הסיפור שכל עורך דין מכיר

כשרק יצאתי לעצמאות עשיתי פגישות למשרדי עורכי דין על מנת לשווק את "הסחורה" שלי - פרקליטה בכירה במיסוי וכלכלה עם ניסיון רב בניהול תיקי הוכחות בבתי המשפט - והצעתי לתת למשרדים שירות מעולה ומשלים ללקוח שסרח.

אחד מעורכי הדין הבכירים במשק אמר לי באחת מהשיחות הללו, שהסיבה שהוא לא מחזיק ליטיגטור פלילי אין-האוס היא, שאי אפשר לנצח במצבים כאלה: כשמוגש נגד לקוח כתב אישום הוא תמיד ירגיש זכאי במקרה הטוב, וקורבן במקרה הרע. ואם חלילה הוא יורשע, אז הוא יאשים את משרד עורכי הדין בכך שהם עשו עבודה גרועה. 

ולכן, אמר לי עורך הדין הבכיר ומתח את רגליו, אני לא עושה ליטיגציה פלילית אלא מוציא את התיקים החוצה.

חשבתי על הדברים לא מזמן, כאשר לקוח שלי שמגלגל מחזור עסקים של כ-30 מיליון שקל בשנה בעסקי קמעונאות, הואשם שהכניס חשבוניות פיקטיביות בסך כ-3 מיליון ש"ח לספרי הנה"ח. כלומר הוא השתמש בחשבוניות מזייפות כדי לנפח את ההוצאות. 

ונתפס.

כשהגיע הלקוח אלי לפני השימוע הוא היה נסער, מבחינתו הוא היה קורבן לעוקץ של ספק שנתן חשבוניות כוזבות. אותו הספק באופן תמוה נעלם ולא ניתן היה לחקור אותו או להעמיד אותו לדין. "אני מוכן לשלם קנס סמלי" הוא אמר לי אז, "רק שירדו ממני כבר".

התביעה חשבה אחרת והגישה כתב אישום. כשבאתי בדין ודברים עם התובע, הדרישה העונשית הייתה מוחלטת: מאסר בכלא וקנס משמעותי. "בשום פנים ואופן" עניתי. 

"המקסימום שאני מוכן, זה עבודות שירות" אמר הלקוח. החלטנו להילחם על התיק.

לאחר כשנתיים של מלחמות, הצלחתי לשכנע את התובע להסדר טווח לפיו הוא טען למאסר בפועל של 10 חודשים ואני אבקש עבודות שירות. 

השופטת נתנה גזר דין בו קבעה שמתחם הענישה בעבירות אלה הוא בין 6 חודשים ל- 18 חודשים מאסר בפועל, ובמקרה של הלקוח שלי - גזרה עליו 9 חודשי עבודות שירות וקנס.

הרגשתי סיפוק, הקולגות החמיאו, ורק הלקוח המשיך להרגיש שהוא הקורבן ואיך יכול להיות שהוא צריך לרצות עבודות שירות. כולם אשמים חוץ ממנו.

נזכרתי באותו עורך דין בכיר שהסתכל עליי בחיוך מהול ברחמים - מסתבר שאי אפשר לספק לקוחות מסוימים גם כשהם מקבלים את מה שהם רוצים.