על אליס, איילה ותקווה

ימים כך כך קשים עוברים עלינו כעם, וקשה למצוא רגעים להתנחם בהם.

אבל "קשה" מעולם לא הרתיע אותנו - ולכן הנה משהו מהשבועות האחרונים שאני גאה להיות חלק ממנו.

אבל תחילה, רקע קצר:

התחלתי לשחק כדורסל כשהייתי בת 15. ילדה גבוהה ואתלטית ללא יסודות בכדורסל, אותרתי על ידי שכן שבתו שיחקה כדורסל, כשראה אותי משחקת עם אחי במגרש של בית הספר מול הבית שלנו.

במהלך השנים פגשתי בנות מדהימות שאולי לא הפכו לשחקניות בכירות, אבל כמוני היו מספיק מוכשרות כדי לשחק בליגה הלאומית וגם לפתח קריירה באקדמיה, בשירות הציבורי ובעולם העסקי.

כששיחקתי במכבי רעננה בגיל 21 שיחקה איתי שחקנית זריזה עם יד מעולה בשם דניאלה, שהייתה צעירה ממני ב- 4 שנים, בגיל של אחי. לדניאלה היתה חברה טובה בשם אליס, שהיתה מצטרפת אליה מדי פעם לראות אימונים. לא ממש הכרתי את אליס, אבל אמא שלי הכירה את אמא שלה. לימים התלמידה אליס, חברה של דניאלה, הפכה להיות אליס מילר מפסק הדין והשאר הוא היסטוריה.

כל השנים האמנתי שהתקבלתי להתמחות בפרקליטות מיסוי וכלכלה כי בראיון עם פרקליט המחוז, עו"ד יעקב כהן, החזיק את קורות החיים הלא מרשימים שלי (גיליון הציונים לא נכלל כי התביישתי שלא הייתי מצטיינת וידעתי שללא ציונים טובים לא אוכל להתקבל לפרקליטות) וביקש ממני לספר משהו שלא כתוב בקורות החיים.

עניתי לו שאני שחקנית בליגה הלאומית בכדורסל, והוא שאל אותי איפה, עניתי שבבני הרצליה והוא ענה "אה, עם לימור מזרחי, מה אתן בפלייאוף העליון לא?" אמרתי לו שאני מאוד מתרשמת מהידע שלו בתחום כי אז (ואולי גם היום) הסיקור של כדורסל נשים היה עלוב. 

ואז הוא שאל אותי "ומה תעשי בשנה הבאה כשתתחיל ההתמחות?" ועניתי לו: "בסוף העונה אני תולה נעליים". 

הוא חייך ולא הוסיף דבר, וכמה חודשים אחר כך קיבלתי טלפון שהתקבלתי להתמחות.

את הקריירה שלי עשיתי כמעט 20 שנה במיסוי וכלכלה, כשהגעתי לשם החלפתי פרקליטה מוערכת שיצאה "לאזרחות" להיות סנגורית, עו"ד רותי ליטבק. 

בשנת 2016 רותי ליטבק התקשרה אליי ואמרה לי שבאיגוד הכדורסל מחפשים שופטת לבית הדין העליון והיא המליצה עליי "את יודעת כדורסל ואת הגונה" אמרה לי בנוקשות האופיינית שלה "לכי לראיון". 

ומאז אני יושבת מידי פעם בהרכבים שונים, בהתחלה עם כב' השופט (בדימוס) ישי לויט ובשנים האחרונות עם כב' השופט (בדימוס) פרופ' עודד מודריק. 

הדיונים בבית הדין העליון של איגוד הכדורסל מתמקדים בעיקר בערעורים על בית הדין המשמעתי  - אוהדים מתפרעים הם המנה העיקרית בתפריט - אבל לפעמים יש גם תיקים מאוד משמעותיים במישור המנהלי.

בשנה האחרונה היה תיק מנהלי שעסק בשחקנית צעירה שלא נתנו לה לשחק בקבוצתה המעורבת (בנים ובנות) כשהקבוצה שלה שיחקה נגד קבוצות בנים מסוימות.

בסיבוב הראשון של הדיונים הבנו שהמקרה של השחקנית הצעירה תוקן בעקבות השינוי בתקנון איגוד הכדורסל, שאמור היה להגדיר את הנסיבות המדויקות בהן מותר לקבוצה להגיד שהיא לא מוכנה לשחק נגד קבוצה מעורבת.

מאחר שלא היה מקרה קונקרטי לפנינו, דחינו את העתירה.

התיק הגיע אלינו לסיבוב נוסף והפעם ראינו שהאיגוד אינו אוכף את השינוי בתקנון ועל כן, מצאנו לנכון להתערב במקרה.

התוצאה של פסק הדין היא הנחיות ברורות לוועדת התקנון על השינויים שיש לבצע כדי לאפשר לילדה שאין לה קבוצת בנות בישוב שלה, ורוצה להשתלב בקבוצת הבנים בישוב, להשתתף וליטול חלק במשחקים.

אני מאוד גאה להיות חלק מפסק הדין שנכתב בידי כב' השופט מודריק וד"ר אסף הראל. פסק הדין מצורף להנאתכם.

ואני מרגישה שאני סוגרת מעגל קטן כמעט שקוף, בין השחקנית שהייתי לעורכת דין שנהייתי, ותורמת במעט לעתיד הבנות והנשים בכל התחומים שכל מאוויהן הוא להשתתף ולתרום ולהיות חלק משמעותי בקבוצה שלהן.

כמעט 30 השנים עברו מאז פסק דין אליס מילר, ולכן כדאי לזכור שאפשר תמיד לעשות שינוי גם אם הוא אישי וקטן ואיטי. נחוץ לנו הרבה סובלנות, עמידה בלחצים וראייה לטווח ארוך.

ובחזרה למציאות הקשה.

https://www.ynet.co.il/sport/israelibasketball/article/sy3m3sj9r

הפסק בעתירה 10-24.pdf

הורידו את PDF • 450KB

על אליס, איילה ותקווה