כשבית המשפט לא שולח למעצר - רק לבטלה

מיקי אהב למכור ביטוח. יותר מכל – הוא אהב את הרגע שבו המבוטח חותם על הטופס ומרגיש בטוח, כאילו החיים חזרו לשליטתו. במשך עשרים שנה מיקי שיווק פוליסות חיים, בריאות וגם סיעוד. תמיד עם אותו חיוך מרגיע. תמיד עם כוונה להועיל – או לפחות כך טען.

אבל אז הגיעה החקירה. חשד לזיוף חתימות, שינוי תאריכים, העברת כספים בין פוליסות ללא אישור הלקוח. עבירות צווארון לבן קלאסיות – תחבולות כמעט נעלמות מהעין, עד שהמחשב הנפיק דוח חריגות ומישהו טרח לקרוא אותו.

כשהוגש כתב האישום נגד מיקי, לא היה זה תיק שמחייב מעצר עד תום ההליכים. התביעה עצמה לא ביקשה זאת. "אין מסוכנות," ציין הסנגור, "הוא משתף פעולה." אבל כשהשופטת הכריעה בתנאי השחרור, היא ביקשה להסתכל לא רק אחורה – אלא גם קדימה.

כאן נכנס לתוקפו סעיף 48א(10) לחוק סדר הדין הפלילי (מעצרים): גם כשאין עילת מעצר מובהקת, אם יש יסוד סביר לחשש שהמשך העבודה יסכן את הציבור או יקל על ביצוע עבירה דומה – ניתן להטיל איסור עיסוק.

"לא מדובר בענישה," אמרה השופטת, "אלא בהגנה. אם העיסוק של הנאשם הוא הקרקע שאפשרה את העבירה – האפשרות הזו תיחסם עד להודעה חדשה."

מיקי שתק. תעודת הסוכן הונחתה במגירה יחד עם טפסי ההצטרפות של לקוחותיו שלא יוגשו. הוא שוחרר לביתו – אבל לא לעבודתו. וזה, הבין לפתע, גרוע יותר ממעצר.

מתי ניתן לאסור על נאשם להמשיך לעבוד, גם כשהוא שוחרר ממעצר?

על פי סעיף 48א(10) לחוק המעצרים, בית המשפט מוסמך להתנות את שחרורו של נאשם באיסור להמשיך לעסוק בעיסוק הקשור בעבירה המיוחסת לו – וזאת גם אם לא מתקיימת עילת מעצר המחייבת השארתו במעצר עד תום ההליכים.

די בכך שיש "יסוד סביר לחשש" שהמשך העיסוק יסכן את ביטחון הציבור, או יקל על ביצוע עבירה דומה, כדי להפעיל את הסמכות. אין צורך בהרשעה, ואין צורך בעובדות ודאיות – רק חשש סביר שמגובה בראיות לכאורה ובעילת מעצר פוטנציאלית (למשל, מסוכנות או חשש לשיבוש).

כך, גם אדם שזוכה לשחרור או לחלופת מעצר – יכול למצוא את עצמו מורחק מהמקצוע שלו, אם אותו מקצוע נתפס ככלי או זירה לביצוע העבירה. פסיקה בעניין חנוכייב אישרה את הכלל: כאשר נאשם הוא "בר מעצר", גם אם לא נעצר בפועל, ניתן להחיל עליו תנאים מרחיקי לכת – לרבות מגבלות תעסוקתיות.

המסקנה: זוהי אחת הדוגמאות הבולטות לכך שבמשפט הפלילי, אי-הימצאות מאחורי סורג ובריח אינה שקולה לחירות מלאה, ובמקרים רבים, הפגיעה בפרנסה עלולה להיות לא פחות חמורה.

21013320.E03.pdf

הורידו את PDF • 216KB